פסק-דין בתיק ת"ק 35980-02-11

1.         א.         בתמציתיות, מתאר התובע תאונת דרכים בה נפגע רכבו וכל שאומר התובע בכתב התביעה הוא, שבמפרץ תחנת הסעה יצא נהג אוטובוס ללא בדיקה ופגע בחלק האחורי ימני של רכב התובע.

                        מאחר והתובע סבור שהאחריות רובצת על נהג האוטובוס, שהוא מר ניסים אבנר (להלן: "מר ניסים") הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו את נזקיו בסך של 8,590 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 6,380 ש"ח, ירידת ערך בסך של 960 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 750 ש"ח, עוגמת נפש וימי עבודה בסך של 500 ש"ח.

            ב.         הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע, משום שהתאונה אירעה עקב נהיגתו הרשלנית של התובע, אשר הגיח משמאל כשהוא צמוד לפינה השמאלית קדמית של האוטובוס ופגע עם פינה אחורית ימנית של רכבו וגרם לנזק ברכבו הוא ואף גרם למצב שמבחינת מר ניסים הייתה התאונה בלתי נמנעת בעת שהאוטובוס היה בעצירה מוחלטת בתחנה.

2.         לאחר שבחנתי את עדות התובע מזה ואת עדותו של מר ניסים מזה ולאחר ששמעתי גם את מר עומר בר גיורא - העד מטעם התובע (להלן:" עומר") ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני קובע, שמסקנת בית המשפט העולה מהעובדות והנסיבות היא, שיש לייחס לכ"א מהמעורבים בתאונה אחריות במידה שווה, קרי לכל אחד מהם יש לייחס אחריות של 50% לקרות התאונה והנזק - הכל מהנימוקים שיפורטו להלן:

            א.         א)         מתברר שהתובע החסיר בתביעתו פרטים מהותיים לאופן קרות התאונה.

                                    מכתב התביעה עולה, שמר ניסים יצא כך סתם מתחנת ההסעה ללא בדיקה ופגע בחלק האחורי ימני של רכב התובע, אך התובע החסיר פרט מהותי, אשר עלה מעדותו בבית המשפט, שבעצם חלף התובע על פני האוטובוס וניסה להיכנס לאותו מפרץ לפני האוטובוס ותוך כדי כניסה למפרץ - פגע האוטובוס ברכבו.

                                    כך אומר התובע בעדותו בבית המשפט - דבר שלא ציין בכתב התביעה: "נכנסתי ימינה למפרץ, תוך כדי שאני נכנס ועצרתי אותו ועמדתי לפניו והוא פגע בי פתאום בחלק האחורי" ועוד עולה מדבריו של התובע, שהוא החל להיכנס למפרץ ובהיותו במרחק חצי מטר מאוטובוס ולפני שעצר - פגע בו האוטובוס (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 15-21).

                        ב)         בעוד שהתובע העיד שתוך כדי כניסה למפרץ ולפני שעצר את רכבו, אומר עומר שהתובע כבר עצר לפני האוטובוס - מקדימה. רק לאחר מכן מוסיף עומר ואומר כך: "עצרנו בסוף. האוטובוס דחף אותנו ואז נעצרנו" (ראה דברי התובע בעמ' 1, ש' 16 וש' 19 לעומת דברי עומר בעמ' 2 לפ', ש' 18-21).

                        ג)          אין חולק, שבעת שרכב התובע נפגע, היה הרכב בסטייה וכפי שמעיד עומר, היה הרכב בנסיעה (עמ' 2 לפ', ש' 22-25).

            ב.         א)         כניסתו של התובע אל מפרץ אוטובוס לפני האוטובוס הייתה כניסה בחוסר זהירות והתובע לא שם לב, שהאוטובוס עומד לצאת מאותו מפרץ וכניסה זו במרחק של 50 סמ' מהאוטובוס (כדברי עומר בעמ' 2 לפ', ש' 26-27) היא אכן כניסה בלתי זהירה אשר תרמה לקרות התאונה ולנזק.

                        ב)         אם לא די באמור לעיל על מנת לייחס לתובע רשלנות תורמת - כאמור - הרי שעדותו של התובע בהמשך דבריו, אך מחזקת את מסקנת בית המשפט בדבר תרומת רשלנות זו.

                                    התובע העיד, שראה את האוטובוס ואף ראה את נהג האוטובוס שלא הסתכל כלל והוא גם העיד על כך שבעת שעקף את האוטובוס: "עדיין הסתכלתי במראה וראיתי שהוא מתקדם בלי להסתכל והוא נסע".

                                    מעדות זו של התובע עולה ללא ספק, שבעת שהתובע עקף את האוטובוס ובשלב העקיפה הוא ראה שהאוטובוס מתקדם ולכן היה חייב להימנע מאותה כניסה במרחק של 50 ס"מ מחלקו הקדמי של האוטובוס והיות והוא החליט בכל זאת להיכנס במרחק כה קצר מחזית האוטובוס - נגרם הנזק.

            ג.          א)         גם מר ניסים, עת החל לנסוע לא שם לב לרכב שכבר נכנס לפניו ונראה לבית המשפט, שהיות ומר ניסים היה עסוק עם הנוסעים, גם לא שם לב שרכב התובע היה בשלב עקיפה ובשלב כניסה לפניו.

                                    על אף הסתירות בין גרסת התובע ובין גרסת עומר בשאלה האם האוטובוס היה בעצירה או בנסיעה, מקבל אנוכי את עדותו של מר ניסים, שבעת שהתובע עקף את האוטובוס, היה האוטובוס בעצירה (ראה גם עדותו של מר ניסים בעמ' 3 לפ', ש' 17-18).

                        ב)         עם זאת, בהמשך עדותו של מר ניסים - שהיא עדות כנה כשלעצמה - אמר  לנו, שאכן הוא התעסק עם הנוסעים בעת שרכב התובע נפגע.

                                    אני מוכן לקבל את עדותו של מר ניסים, שאכן הוא לא הרגיש שרכב התובע נפגע, אך אין בכך כדי לאיין את הפגיעה עצמה, שכן העובדות והנסיבות מצביעות על כך, שרכב התובע אכן נפגע (ראה עדותו של מר ניסים בעמ' 3 לפ', ש' 20-22).

                        ג)          מהמשך עדותו של מר ניסים עולה תרומת רשלנותו לקרות התאונה, שכן מה שעולה מעדותו הוא, שהוא היה עסוק עם הנוסעים ועם תחילת הנסיעה לא הבחין ברכב התובע אשר היה כבר בסטייה לכיוון המפרץ ולפני האוטובוס.

                                    זאת ועוד, מר ניסים אינו מוציא מכלל אפשרות שאכן החל בנסיעה בעת שהתובע התפרץ למפרץ, אך לטענתו בשל העובדה שהאוטובוס גדול, יש לנהגים שטח מת ולא ניתן לראות רכב פרטי במרחק של מטר וחצי.